אבל כן הראתי לקוהאי (השם החדש לאחת התלמידות ביפנית) את הבלוג
אחרי שהייתי אצלה ביום שני, תהיתי לעצמי למה היה לי קשה לענות על השאלה
"האם אני פשוט אעשה את זה עם כל אחת אקראית שיביאו לי עכשיו"
ואחרי שחשבתי על זה קצת, הבנתי כמה דברים
נתחיל בדברים שאני בטוח בהם, בעבר היה לי סטנדרטים גבוהים
על גבול הלא ריאלי
אני חושב שבשנים האחרונות אבל, של הצבא, הורדתי משמעותית את הסנטדרטים והלכתי עם יותר קווים מנחים במקום
אם פעם ממש רציתי מישהי צעירה ממני, היום זה לא מפריע לי, העיקר שהיא תראה מספיק צעירה
אם פעם פסלתי שמנות, היום אני קצת יותר "מכיל", מצפה שתיהיה עבודה על העניין ולא פוסל אוטומטית
אנשים שנלחמים בהשמנה שלהם ראויים להערכה כי זה לא קרב פשוט, אני חושב.
צבע שיער מעולם לא הפריע לי ותמיד הייתי נע בין העדפות אז בגדול הכל תופס וחוץ מזה עניין גנטי
גם גובה זה עניין גנטי, דברים גנטיים מהסוג הזה מבחינתי הם לא שיקול הוגן
יש בעיות מסויימות שכן עלולות להיות בעיה, כמו חוסר יכולת להביא ילדים, אבל גם זה לא פוסל 100%
פונדקאות יכולה לעזור לפתור את העניין
כמובן שנושא הילדים הוא לטווח הרחוק אבל זה מובן מאליו כאן שאני אגיע לשם בסופו
אני לא זוכר אם כבר יצא לי להגיד כאן ששקלתי לוותר על כל נושא האישה ופשוט ללכת על פונדקאות עצמאית איכשהו
אבל יצא לי להגיד את זה לקוהאי בטוח
למעשה הפלתי עליה את כל המעמסה הנפשית שלי יחסית מוקדם להיכרות
עוד לא החלטתי על כותרת
יצא לי לחשוב אולי מה מפריע לי בכל העניין של אריאל
כשדיברתי עם קוהאי היא אמרה שקנאה זה דבר מזעזע שצריך להעיף כי זה רק רע
טוב, צימצמתי את זה למשפט אחד ילדותי שאני מבין אבל היא ניסחה את זה הרבה יותר טוב והסבירה
ואולי יש שם קצת קנאה, אבל זה לא הייתה הבעיה לפני שידעתי בכלל שהיא בחו"ל
הייתה שם בעיה אחרת וזה הנושא המרכזי, זה שהיא בחו"ל ולא לבד זה אולי קצת שמן למדורה אבל זה לא היה משנה אם לא הייתה מדורה
והמדורה היא שאיבדתי תקווה לתמימות של האהבה, או איך שלא לקרוא לזה
חשבתי לתת את הכותרת הזאת אבל זה לא מספיק מעביר את המסר
אני אסביר בדיוק למה אני מתכוון
הקשרים והמערכות יחסים שרואים בסרטים
עם כל ה"גילוי העצמי" והסקרנות והאיכפתיות
זה אמיתי?
קוהאי אמרה שזה מה שצריך לעניין אותי
ואני חושב שזה בדיוק העניין, שאני לא מאמין שזה יכול להיות במציאות
לא ספציפית אלי, אלא באופן כללי
הניסיון שלי מוגבל ומיושן
במציאות, מתחת לפני השטח ואפילו מעל, דברים נראים רע
תמיד "יש קשיים", אבל אני חושב שהמצב הוא שהקשיים הם הרוב והזמנים הטובים הם המזל
אבל אולי אני טועה
האמת כאן סיכוי גבוהה שאני טועה, ואני לא נוטה להגיד את זה על עצמי
כנראה פסימיות יותר וחוסר ניסיון
אני חושב שהפוסט הזה יהיה משמעותי, באמת לפרק לחתיכות את כל מה שנשאר שמציק לי עד שזה נגמר
ולפנות את המוח מהעיסוק הזה
היום אני אראה את מתן ואחרי זה אסע לקוהאי, אפילו לא אמרתי לה עדיין
מעניין איך הולך לחבר שלי מהצבא שהשתחרר עם הלימודים
בתור אחד שהיה בלימודים, אני יכול לדמיין כמה הוא לא רוצה שאני אשאל אותו את זה
יש לי כמה שעות קצרות לשחק לפני שאני יוצא לתל אביב
נראה שהצלחתי להגיע לרוגע מסויים בחופש הזה, עוד לא לחלוטין אבל
"תמיד יש משהו"
עוד מעט יציקו לי שוב מהצבא לגבי השמירה ביום ראשון
או הילד עם השיעורים הפרטיים
או עכשיו אבא פתאום רוצה שאעזור לו להרכיב ארון, בדיוק בזמן שאכתוב את זה כאן
אני רק רוצה לשחק או לישון...
אחותי רוצה להכין לי אוכל לצבא, לא ברור מאיפה זה הגיע...
אבל זה דווקא יוזמה מבורכת, אולי קצת אנוכי מצידי, אבל האוכל מהבית שמגיע לצבא מתבזבז ומיושן
אם הייתי פחות עצלן, כבר הייתי אומר להם להפסיק ופשוט הולך לאכול בחד"א הצבאי שהשתפר
אם העניין עם אחותי יהפוך לקבוע, תיהיה רק בעיה לוגיסטית אחת וזה להביא את האוכל כל תחילת שבוע
ואם לא, אז כנראה אעבור לחד"א ונוסיף עוד קצת הליכה לחיים
אני לא רואה את עצמי חוזר ל-SMITE וזה טיפה עצוב
אין ממש עם מי לשחק ולהיות tryhard כמו שהייתי רוצה
המשחק טוב כי תמיד יש לאן לשאוף ולהשתפר
אבל אין לי כוח לשחק לבד
יש הרבה משחקים יותר דחופים
נראה לי כתבתי מספיק
ועדיין לא החלטתי על כותרת
אבל יש לי רעיון נחמד עכשיו
יש לי תחושה שאולי כבר השתמשתי בכותרת הזו אבל מה זה משנה.
תהנו מהשיר
יש לי תחושה שבלוגר ינסו למחוק את הפוסט הזה, אז העתקתי אותו הצידה.
התחושה שלי הייתה נכונה והשתלמה - אבל שכחתי להעתיק את הכותרת.
אז החלטתי לשים בכותרת את מה שמתאר את הכותרת.
;){kind=link}