בחרתי שיר לפני שהתחלתי את הפוסט הזה
האמת שאני חושב ששמתי את השיר הזה כבר בעבר
אבל יכול להיות שלא
אולי בבלוג הקודם
כתבתי מלא טקסט ביום שישי, אבל הכל הלך לאיבוד בהפסקת חשמל רגעית
לצערי כאן אין גלגל הצלה כמו שהיה בישרא-בלוג
כתבתי שם קצת על למה פתחתי את הבלוג בתור התחלה
וברכה שלא תיכננתי לשלוח לאריאל
שכללה הרבה בדיחות פרטיות
גם עשיתי שם מאמץ שזה השתלב יפה עם שאר הטקסט
ושמתי את הלינק הזה: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=747869&blogcode=13920508
אם הייתי ממש עצלן, הייתי יכול פשוט לשלוח לה את הלינק הזה וזהו
דיברתי קצת על זה שהיא הכירה לי את השיר בפוסט ההוא
ומה לא
אם אני זוכר, גם חפרתי על איזה עבר לי יום חמישי
הנה תקציר:
נסיעה, התארגנות, נסיעה, לחכות, נסיעה, לחכות ולאכול, נסיעה, לחכות, נסיעה עם לחץ כי אולי מאחר, מבחן, נסיעה עם לחץ כי בטוח מאחר, מחזיר את הנשק תודות לזה שהנשקית חיכתה לי, נסיעה הביתה, ניצחון.
מרבית הנסיעות הן ארוכות, לטווח של שעה ומעלה
המבחן לקח 4 שעות והלך סבבה
וכמובן להיפתר מהנשק היה ממש משקל שירד ממני
ואז התקשרו אלי היום בבוקר להגיד לי שרוצים לדפוק לי הגנ"ש מלא ולא רק רזרבה
כבר בחודש הבא, כבר עוד שבועיים
אני מתכנן להילחם בזה, זה לא לעניין בכלל
החודש הזה עמוס גם בלי שהצבא נופל עלי עם בקשות הזויות משום מקום
נשאר לי עוד 3 מבחנים, עוד איזה קורס בצבא (גם ההגנ"ש הוא בצבא, mind you)
יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, ככה זה
איכשהו לא התנגש להם הפעם, אבל זה צירוף מקרים בלבד
למה התקופה הזאת של המבחנים היא כל כך הרבה יותר קשה ממה שהיא צריכה להיות
הגמילה מביאה לי המון כוחות
אבל אין כמו הצבא, מגיע לבעוט בך כשאתה למטה
מרגיש כאילו זה פעם שנייה לפחות שאני כותב את זה על הצבא
אולי אני ארביץ גימלים על ההגנ"ש הזה, אם לא תיהיה ברירה
מעניין איך עושים את זה, לא היה לי גימלים כל השירות (ואני בקבע)
אני ממש לא רוצה לצאת להגנ"ש הזה, הרזרבה הספיק לי
זה גם דורס לי מבחן שלם ומכריח אותי לעשות מועד ג' שאני יכול למנוע
איכשהו זה לא יוצא על אף אחד מה-2 מועדי ג' שכבר יש לי - לא סגור על זה אפילו
אם כן אז הם בכלל יכולים לשכוח מזה
בכל אופן, אני רגיל שהבעיות פותרות את עצמן
אני מופתע מהכמות של הבעיות אבל, עוד ביחס לקבע
אפשר להתווכח שבחובה היה לי יותר נוח, פשוט לא היה כסף
קיצר, לימודים וצבא
סדרות, אנימה וגיימינג
טבעונות ואתאיזם
שמתי לב שחסר פה משהו וזה ההתעסקות שלי בכל התחום הזה של מחשבים
התפקיד שלי בצבא זה title אחרי הכל (לא ארשום כאן מה בדיוק)
אה, הכותרת זה גם בדיחה פרטית + התוצאות זה על הגמילה
הרבה יותר ערני
יש הרבה יותר כוחות
סבלנות? לא יודע
אבל נראה שהכיוון שלי טוב והראש שלי במקום הנכון
למרות שזה לא פשוט, לוותר על חיים של מותרות
הלחץ עדיין נשאר, אם הוא ירד מהמבחן האחרון, ההגנ"ש בהפתעה מחזיר קצת
והמועד ג' רק מתקרב
משהו קרה לכונן 8TB שלי וזה גם קצת מציק, אני סורק אותו עכשיו ומקווה שזה יסדר אותו
הורדתי את כל ההרצאות בבדידה 2 ומנסה לצפות בהם, אני צריך להיות בקצב של לפחות 3 ביום
כדי שיהיה לי קצת אוויר למבחנים בסוף
אני שונא שקוראים לזה "צ'ופרים", איזה שם מטומטם
יש לכם מושג בכלל מה זה "צ'ופר"?
זה אמור להיות "הטבה", משהו מתוק כזה כדי להראות הערכה
ותראו מה עשו מזה, נו באמת
מחקתי את אחד המשחקים שיש לי על המחשב, גם ככה כששיחקתי היה לי לאגים (אינטרנט)
ואני צריך ללמוד
הפסקתי להיכנס לביקור היומי ב-smite, פשוט שכחתי פעם אחת ישר אחרי שבוע מלא
ואין לי כוח להתחיל כל פעם ולשמור את זה in the back of my head
אז מה נשאר לי?
האינטרנט החופשי
אנימה וסדרות - חצי מושבת כשהכונן 8TB שלי בסריקה
וזהו, לדבר עם חברים אולי או לצאת איתם
אני לא מבין איך זה שכל כך הרבה דברים זזים
ואני רגיל ל"לעשות שום דבר"
ופתאום כשאני צריך ללמוד ולעשות משהו, אז כל הדברים האלה נופלים משום מקום
על המבחנים
אני אעבור הכל בסוף
חודש דצמבר הולך להיות חודש של רגיעה בשבילי
אני אצא עם אנשים
אני אלמד בקצב המצופה ולא ב-binge
אולי אתמיד קצת עם dualingo
ולגבי הגמילה, אני לא בטוח אם ארשה לעצמי לחזור למקומות האלה או שלא
את ה-twitter אני רוצה לסגור
הוא מאוד מלוכלך ויותר מידי אישי
ה-youtube, אני לא יודע, כבר יש לי שם 150 התראות שלא ראיתי בכלל
אני לא חושב שיש טעם לחזור לחרוש את האתר הזה, זה רק ביזבוז של זמן
כתוצאה מהגמילה אני מוצא את עצמי הרבה פעמים נכנס ל-ynet בפלאפון
כי אותו חסמתי אקסטרה מהכל והשארתי את ה-ynet
אבל זה גם מתחיל להפריע לי, לחזור אליו יותר מפעם אחת ביום למרות שאני כבר ראיתי כל מה שכתוב
יאללה, גם הוא הולך לפח, גם ככה האפליקציה שלהם ממש עלובה
נראה שבטעות ביטלתי את ההורדה של שיעור 8 בבדידה 2, נוריד אותו מהתחלה, שלא יהיה לי חסר אחר כך
רציתי לכתוב דברים טובים על אריאל בפוסט הזה, או יותר נכון בפוסט הקודם
ככל הנראה אין לי מה לכתוב עליה יותר מכאן ואילך, כל האירועים עברו
אני לא רואה באופק תאריך שנחזור לדבר
ואם אין שום דבר חדש להוסיף כי הכל כבר נאמר
אז אני רק אגיד את זה, שזה מה שהיה לי חשוב לכתוב בפוסט הקודם
אני רוצה לזכור אותה לטובה
ומאמין שהיא תזכור אותי גם לטובה
מרגיש טיפה כמו הלוויה
כשמישהו משתחרר מהצבא גם יש תחושה של הלוויה כי לא רואים אותם יותר
הגיע הזמן שאחזור ללמוד
אולי ביום חמישי אעשה מאמץ לבקר את הידידה שלומדת כאן באוניברסיטה, אני רוצה לראות אותה
אהבתי את ה-flow של התמונות בפוסט הזה.
שיהיה לכם שבוע טוב.
;){kind=link}